לשם מה ילדים זקוקים לעמידון?

עבור ילדים הנאלצים לשהות רוב היום במצב שכיבה או ישיבה על כיסא גלגלים, חייבים לתרגל עמידה, לזמן קצוב בכל יום, על מנת לחזק את עצמות השלד ואת שרירי השלד. הישג נוסף הוא המרכיב הנפשי שמועצם בעקבות היכולת לעמוד וליישר מבט עם החברים האחרים.

לפני שארחיב על עוד יתרונות חשוב להדגיש, שכאשר בוחרים עמידונים לילדים חשוב מאוד להקפיד על כך שהם יתאימו למידותיהם העכשוויות מבחינת גובה ומשקל, וחשוב גם שהם יתאימו ליכולותיהם הפיזיות. צריך גם להבדיל בין עמידון אקטיבי, שמאפשר לילדים עם יכולת שימוש נמוכה ברגליים, להניע את עצמם למרחקים קצרים (כשמשקל הגוף נתמך בעזרת העמידון), לילדים ללא יכולת שימוש ברגליים – להם יותאם עמידון פסיבי.

משמעויות העמידה:

1. שיפור הביטחון העצמי והדימוי העצמי שנובע מהעובדה שהילדים יכולים לעמוד כמו כולם.

2. שיפור היכולת האווירנית של הריאות, מעצם העובדה שבמצב עמידה הריאות יכולות להתרחב למלוא יכולתן.

3. מאפשר זרימת דם מוגברת (גם) לפלג גוף התחתון ובכך משפר תפקוד של כלי הדם והשרירים, מפחית נפיחויות וספסטיות. זרימת הדם המוגברת עוזרת גם לשפר את תפקוד מערכת הקרדיווסקולרית (לב-ריאה).

4. שיפור היכולת של הכליות בפינוי רעלים והפחתת בעיות בשלפוחית השתן.

5. שיפור תפקודי המעיים וחילוף החומרים.

6. מניעת היווצרות פצעי לחץ.

7. שיפור טווחי תנועה במפרקים – לרבות במפרק האגן, ברכיים וכפות רגליים.

8. הפחתת ספסטיות.

9. נשיאת המשקל על עצמות הרגליים תורמת להתפתחות העצם והשרירים ומניעת אוסטאופורוזיס (בריחת סידן מהעצמות).

 ישנם עמידונים מסוגים שונים וכאלה שמיועדים לגילאים שונים, לילדים מגיל שנה, לנערים ומבוגרים. ישנם עמידונים עם אפשרות של מעבר מתנוחת ישיבה לעמידה וכן שכיבה לעמידה. המשמעות של מעבר מישיבה לעמידה, מעבר לתפקוד המפרקים הרלוונטיים (אגן, ברכיים, קרסוליים), יש כאן יכולת הדגמה של מעבר מישיבה לעמידה והפוך, כמו שאר הילדים.

נושא הישיבה, יחד עם גלגלים שמחוברים לעמידון, יחד עם מבנה צר המאפשר מעבר בפתחי הדלתות – הילד יכול, בזכות מערכת הושבה ותמיכה שמותאמת למידותיו, לשבת ולעמוד תוך כדי הפעילות בגן או בבית הספר.

 לנו יש ניסיון עם מאות לקוחות שבחרו בעמידוני EasyStand - ילדים, מבוגרים ומסגרות חינוכיות, טיפוליות ושיקומיות.

עמידון לילדים

]]> http://www.assisport.co.il/articles/%d7%97%d7%a9%d7%99%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%9b%d7%99%d7%9d/feed/ 0 http://www.assisport.co.il/articles/%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%98-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%98-%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2598-%25d7%2598%25d7%2599%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%259c%25d7%2599-%25d7%2595%25d7%25a1%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2598-%25d7%25a9%25d7%2599%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%259e%25d7%2599 http://www.assisport.co.il/articles/%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%98-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%98-%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%99/#comments Thu, 03 Feb 2011 16:35:27 +0000 אסי ארנסון http://asi.wisy.co.il/?p=83 מוסכם שלפעילות גופנית יש השפעות רבות וטובות על בריאות הגוף והנפש. פעילות גופנית משמשת גם ככלי טיפולי וכלי שיקומי לילדים ומבוגרים, במיוחד לכאלה עם פגיעות אורטופדיות, נכויות וצרכים מיוחדים. אך לא רק. לספורט יש גם השפעות חיוביות ומוכחות עבור ילדים עם עיכובים התפתחותיים בקוגניציה, ביכולות הגופניות, בכישורים החברתיים ועוד. גם ילדים (ומבוגרים) עם מיומנויות מוטוריות נמוכות, מגושמות תנועתית, הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, אגרסיביות או לחילופין כאלה שמושפעים מדימוי ומביטחון עצמי ירוד ו"פוחדים מהצל של עצמם", משקל לא תקין (עודף או תת משקל) ועוד ועוד.

אסקור במאמר זה שלושה חלקים: ספורט טיפולי, ספורט שיקומי וספורט נכים.

ספורט טיפולי: הרציונל הוא השילוב בחברה, שיפור איכות החיים ותנועות הבסיס. דרך לימוד תנועות ויכולות מוטוריות ניתן ליצור ולהעמיק את מאגר הרגשות וחוויות אישיות של המתאמן, ליצור ולשפר את הדימוי העצמי והבטחון העצמי , שליטה עצמית ומראה חיצוני. שימו לב למוטיב החוזר של העצמי, הפעילות מעניקה למתאמן את הכלים לעצמאות ומפחיתה את התלות בעזרה חיצונית ובאחרים. אתן מספר דוגמאות של מטופלים שלי ואיך פעילות כלל מערכתית המשלבת ספורט טיפולי מקדמת אותם בחייהם: י', ילד בגיל היסודי אשר בעקבות טראומה משפחתית החלה נסיגה בלימודים, בכישורים החברתיים והחלה הסלמה בפחדים מגבהים וחשיכה. הוא הגיע אלי אחרי שחדל להשתתף בשיעורי החינוך הגופני בבית ספרו. מניתוח המקרה עלו מספר סיבות למצב: הירידה ביכולות שהיו נוכחות לפני הטראומה הובילו לירידה בבטחון העצמי ביכולות הגוף ומשם ירידה בדימוי העצמי. כל זה הוביל לביישנות ואי רצון להראות את היכולות מול שאר החברים ללימודים ומול צוות המורים שמאולץ להיות מובל על ידי מדדים כמותיים של ציונים. ילד אשר לא טוב ביכולות גופניות יקבל ציון בהתאם ובמשחקים בשיעורים, בנבחרות, בהפסקות לא ישותף. בגילאים צעירים מרבית הקשרים החברתיים מתבססים על המשחקים בהפסקה וזה גם משפיע על שיעורים עיוניים אחרים בהם הבטחון העצמי הנמוך מונע ממנו להראות את ידיעותיו ויכולתיו. הטיפול בו מתבסס על עקרון ההדרגתיות והתמדה. התחלנו בלטפס על סוללות עפר, גבעות בטבע – שם בשיא הגובה ושיא הפחד מבחינתו אנו מקיימים פעילויות בסיסיות כמו זריקה ותפיסה של כדור לדוגמא. לעיתים אנו מקיימים תחרויות טיפוס על מנת לפתח את יצר ההישגיות והתחרותיות. אני נותן לו לבחור את הדרך לפסגה, או לנווט לפסגה הבאה וכך מעניק לו את האחריות והשליטה להוביל אותנו בהצלחה. משם הבטחון לטפס על מתקנים בפארקים מופיע מחדש. לגבי החשיכה, אנו לעיתים מקיימים פעילות מסויימת בשעות בין הערביים וגולשים לתוך החשיכה בה אנו חוזרים על התוואי ועל הפעילות. תחושת המוכר מסייעת להפחית את החרדה מהחשיכה. אני מטפל בספורט בשתי מחלקות בריאות הנפש למבוגרים (פסיכיאטריה) בשני בתי חולים. הטיפול הכלל מערכתי של טיפול תרופתי, פסיכולוגי, ריפוי בעיסוק, אומנות וספורט משקם את היכולות הגופניות ואורטופדיות שנפגעות כתוצאה ממחלות או בעיות נפשיות. החיבור עם הגוף, עם תנועות, עם יכולות מוטוריות בסיסיות, החיברות עם אנשים אחרים, הנורמליות בקיום פעילות גופניות, החזרת השליטה על משקל הגוף, דיכוי האגרסיביות על ידי תיעולו בתכנים ספורטיבים – כל אלו עוזרים בשיקום של המטופל.

חוגי ספורט לאנשים עם פיגור שכלי, שיתוק מוחין, טיפולים פרטניים לילדים ואנשים עם בספקטרום האוטיסטי, פגועי ראש ועוד מהווים עוד כלי טיפולי שאת הצלחותיו ניתן גם למדוד (משקל גוף, מספר חזרות בתרגיל מסויים, מספר פעמים של הקפצת כדור, מספר דקות המוקדשות לפעילות גופנית וחברתית בשבוע, ציון בשיעור חינוך גופני ועוד).

ספורט שיקומי: הרציונל הוא שיפור התפקוד היומיומי (ADL), איכות החיים והשילוב בחברה. פה עוזרים בשיקום הגופני לאחר פגיעה או פציעה, לומדים להשתמש בגוף במצבו העכשיווי ולממש את היכולות הקיימות. הגעה לפוטנציאל המירבי האפשרי חרף המגבלות הקיימות. למעשה החפיפה כאן עם הספורט הטיפולי רבה, ילדים או מבוגרים אשר עברו פציעה כלשהי לומדים לחיות איתה ולמנף את יכולתם גם דרך הספורט. תהליך זה אמור להיות המשך טבעי לפרוצדורות הרפואיות והפיזיותרפיות שבאות לאחר הפציעה. זהו החיבור לעולם הקודם או לעולם החיצוני אשר מחוץ לכותלי המרכזים הרפואיים ועיקר תכליתו הוא לשקם את יכולות הגוף והנפש ולהחזיר את הבטחון או ליצור בטחון חדש בגוף ויכולותיו. אל תטעו, גם פגיעת ברך באדם אשר מרבית אימוניו הם ריצה עממית אחת לשבוע, או פריצת דיסק לאיש העובד במשרד מול מחשב, השיקום שלהם יבוא גם דרך הספורט השיקומי אשר ישרת את השיקום וימנע או יפחית את סיכויי החמרת או חזרת הפציעה. עבדתי בעבר עם שחקן כדורסל מקצועי שנפצע ברגלו ועבר ניתוח. הבחור, במקביל לטיפולים הפיזיותרפיים, גם התאמן באופני ידיים אשר עזרו לו לשמר את יכולתיו האירוביות וההתמודדות עם המצב החדש. כמו גם עם שחקן כדורגל שעבר פגיעת ראש ושקע בדכאון בעקבות הפסקת הקריירה, החיבור החדש לספורט שכלל הרבה פעילויות עם כדור תרם לשיקומו ובניית חיים אחרים. לילדים הספורט השיקומי מחבר אותם מחדש לסביבה החברתית אשר מורכבת רבות ממשחקים עם החברים.

רכיבה טיפולית הינה דרך טיפול ושיקום העושה שימוש בסוס ככלי טיפולי להתמודדות עם קשיים ומגבלויות בפן הגופני ובפן הנפשי. הרכיבה יוצרת איזון בין נקודות החולשה לבין נקודות החוזק באדם בכדי לקדם אותו אל רמת התפקוד האפשרית הגבוהה ביותר. מאמן כושר אישי שהוא גם מטפל ברכיבה, עושה שימוש מושכל ומותאם בתכונות הסוס בכדי לקדם את המטופל ולאפשר לו להגיע ליעדים הרצויים בדרך טיפול חוויתית.

אופני ידיים הם אופניים לכל דבר בעלי בסיס בן שלושה גלגלים המונעים בעזרת כוח הידיים. הבסיס הרחב מאפשר רכיבה בטוחה ויציבה ללא דרישות של שווי משקל ומתעלמות מפגיעות אשר פוגעות בגף התחתון, בגב, ביציבה וכו'. מעבר לפן המאמן את הגוף ויכולות הסיבולת לב ריאה נוצרת כאן אפשרות לרכיבות כיף וטיולים בחיק הטבע עם חברים ומשפחה.

קראטה טיפולי והגנה עצמית לנכים הינה שיטה אשר באה לטפל בירידה בבטחון העצמי הן הגוף והן בבטחון האישי. נכות יכולה להותיר את האדם בעמדת נחיתות מול תוקף אפשרי ולימוד השימוש ביכולות הקיימות ובאביזרי העזר תורמת להרגשה ולעצמאות. בנוסף העיסוק באומנויות לחימה הינו עוד מרכיב נורמטיבי העוזר לשלב בחברה. אני מלמד ילדים ומבוגרים עם נכויות פיזיות, שיתוק מוחין, פיגור, נפגעי וחולי נפש ועוד. הלימוד בסביבה מבוקרת עוזר גם למנף את הכעסים והאגרסיות הקיימות לתוך השיעור ומלמד גם שליטה עצמית בדחפים וכעסים.

ספורט נכים: כולל בתוכו את כל ענפי הספורט הקיימים ועוד אשר מותאמים לנכות בים, באוויר וביבשה. יש תחרויות ספורט לנכי גפיים, לקטועים, עיוורים, חרשים, ספיישל אולימפיקס לבעלי פיגור שכלי ועוד ועוד. האימונים והחוקים מחמירים ומקצועיים לכל דבר. כל אחד הוא מנצח.

חשוב לשלב נכים ובעלי צרכים מיוחדים בתכנים הללו, לעזור בשיקום, בשילוב ובחיים. יש חוגים מקצועיים, טיפולים ואימונים פרטניים והרבה אורך רוח וכוח רצון אשר יובילו את האדם קדימה ככל האפשר ויעזרו לו להתמודד עם כל דבר אשר יעמוד מולו.

נתחיל מהבסיס ונבדוק מה פעילות גופנית תורמת לגופינו. פעילות גופנית משפרת את הכושר הגופני אשר מוגדר כ"מערכת של מרכיבים המשקפים את היכולת הגופנית הדרושה לביצוע מטלות ותפקודים יומיומיים בחיוניות ועירנות, ללא עייפות יתר ובאנרגיה נאותה, המאפשרת להנות מפעילויות פנאי ולעמוד במטלות הנדרשות במצבי חירום" (ד"ר ענבר, ע. הפיזיולוגיה של המאמץ). כלומר כושר גופני הוא היכולת לתפקד ביומיום.

מבחינה בריאותית מחקרים רבים מצאו קשר ישיר בין קיום פעילות גופנית מסודרת להפחתת האפשרות למחלות לב כליליות, איזון רמת השומנים בדם, איזון לחץ הדם, שמירה על משקל תקין, הפחתת מתח נפשי, והארכת תוחלת חיים (ד"ר מקל, י. כושר גופני), שיפור היכולות הקוגנטיביות, עיכוב התפתחות אלצהיימר, שיפור ריכוז בטא אנדרופים בפלסמת הדם (Exercise prevents fibromyalgia in ptsd men. D.R Arnson,Y. (2007)). כאמור פעילות גופנית תורמת לשמירה על בריאות הגוף ועוזרת לתפקד ביומיום.

מחקרים בתחום בריאות הנפש מציגים תמימות דעים מסויגת בסוגיה. אין ספק שפעילות גופנית סדירה תורמת את חלקה בשמירה על משקל גוף תקין. סוגיה זו הינה משמעותית בקרב חולים הנוטלים תרופות משום שיש תרופות אשר מדכאות רעב ולעומתן תרופות אשר מפתחות בולמוס אכילה הבא לידי ביטוי בעודף משקל. אותו הדבר בנוגע לשמירה על רמת לחץ דם תקינה אשר יכולה להיות מושפעת מהתרופות, אילו רק כמה דוגמאות. פעילות גופנית ללא ספק מספקת את כל הצרכים הפזיולוגים הנדרשים לאחזקה תקינה של הגוף. אבל האם ואיך פעילות גופנית יכולה לתרום לשיפור המצב הנפשי או המחלה הנפשית?

ד"ר חזי אהרוני סקר מספר מקורות במאמרו "תנועה, פעילות גופנית וספורט מותאמים:כלים לריפוי, לטיפול ולשיקום" ומציין שלפי מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים, אנשים הפעילים יותר באופן פיזי, הם בעלי סיכוי קטן יותר להיות בדיכאון, בהשוואה לאלה שאינם פעילים. פעילות גופנית מובנית יכולה להוריד את רמת החרדה והדיכאון ולהפחית את השימוש בתרופות נגד דיכאון (Simons, Epstein, McGowan, Kupfer & Robertson, 1985; North, McCullagh & Tran, 1990). השפעת המאמץ הגופני על שיפור מצבי הרוח והפחתת הדיכאון אצל אנשים הסובלים ממחלות נפשיות או ממצבים נפשיים. השינויים שהתרחשו לאחר ההשתתפות בפעילות הגופנית היו בעיקר ירידה במצבי הרוח השלילים (כעס, אגרסיביות), נוסף להגברת הערנות והפחתת התשישות. החוקרים מאמינים שפעילות גופנית מובנית ומאומצת משפיעה על מספר מנגנונים הורמונאליים ועצביים שגורמים לשינוי במצב הרוח (דובנוב ובארי, 1998; Gleser & Mendelberg, 1990; Young, 1996). לעומתו ד"ר אורי ברגמן במחקרו על "פיתוח שליטה באמצעות פעילות גופנית לנפגעי תגובת קרב בתר חבלתיים" מצא שלא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בסימפטומטולוגיה פסיכיאטרית ובסימפטומטולוגיה בתר-חבלתית. נהפוך הוא, קבוצת הניסוי הגיבה בשיעורים גבוהים יותר מאלו של קבוצת הביקורת, דבר אשר נמצא לו סימוכין חלקית במחקרים קודמים (סולומון ואחרים, 1987). בנוסף לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בהשפעה על כמות וסוגי התרופות. מחקר זה מספק הסבר לתרומת הפעילות הגופנית להעלאת השליטה העצמית בקרב נפגעים בתר-חבלתיים וזאת כתוצאה משיפור השליטה העצמית הגופנית תפקודית. בד בבד עם פיתוח מיומנויות השליטה העצמית, לא הוכחו שינויים סימפטומטולוגיים חיוביים, הן פסיכופתולוגיים והן בתר-חבלתיים. כלומר הפעילות הגופנית סיפקה תרומה חלקית למספר מצבים של שליטה עצמית אך לא נמצאו סימוכין להשפעה על המצב הנפשי.

במסגרת עבודתי כמטפל בספורט במחלקת בריאות הנפש בבית החולים איכילוב- מרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי – אישפוז יום אני מספק שני טיפולים קבוצתיים בשבוע למשך שעה ובנוסף טיפולים פרטניים לחולים אשר הצוות המקצועי מחליט שזקוקים לכך. החולים במחלקה מייצגים קשת נפשית נרחבה החל ממחלות נפש וכלה במצבים נפשיים כמו דכאונות, עיבוד אבל, התערבות במשבר, טראומה ועוד. מחקרים מועטים נערכו במחלקה זו אך משיחות אישיות עם המטופלים וביצוע מעקבים ניתן לקבוע שלפעילות הגופנית יש חלק חשוב בתהליך הטיפולי ושיקומי. הגורמים לכך הם:

1. הצלחה – את המשפט אותו ציטטתי בפתיחה על הנפש הבריאה בגוף בריא ניתן גם להפוך. כשהנפש אינה בריאה הגוף גם מכשיל את העניינים. הרגשה חלשה, בגידה של הגוף, עייפות גופנית, כאבים. יכולות גופניות ומיומנויות מוטוריות שהיו בעבר אינם עוד. מטופלים רבים אשר נשאלו האם הם עוסקים בספורט כמו לפני ההחמרה במצבם מעידים שאינם מסוגלים רגשית או גופנית להתמודד עם הדרישות הגופניות, ההווי החברתי והכשלון. משחק טניס פשוט, משחק כדורסל שכונתי או אפילו הליכת ג'וגינג כבר לא באים בחשבון. עקרונות הטיפול הם לבצע מיומנויות בסיסיות באווירה סטרילית נטולת מאפייני לחץ חברתי ולאפשר הצלחה בביצוע המיומנויות על מנת להחזיר את האמון בגוף וביכולותיו. שיקום הבטחון העצמי בכך שאפילו תפיסת כדור, ביצוע כפיפות בטן או השלמת 20 דקות הליכה יכולות להחשב כהצלחה.
2. מסוגלות עצמית – פראפרזה אשר חוזרת על עצמה בכל מיני סיטואציות בשיעור היא "לא יכול". משימות אותן אני מבקש לבצע לרוב נענות במשפט זה. אמירה צבאית מציינת "שאין לא יכול יש לא רוצה". כאמור בסעיף הקודם, הצלחה במשימה מוכיחה למטופל שהוא יכול להצליח בדברים אותם ביטל עד כה.
3. חברה – הטיפולים הקבוצתיים מחזקים ומעשירים את הקשרים החברתיים. משימות קבוצתיות כמו לדוגמא במשחקי כדור מספקים את עקרונות השיתוף הפעולה והתלות ההדדית. ניתן לסמוך על חברך. משימות בזוגות אותן אני מרבה לתת כמו בכפיפות בטן אשר אחד מבצע והשני אוחז ברגליים וסופר, או תרגילי גמישות בישיבה בהם הבן זוג מפעיל לחץ על השכמות של חברו גם כן מחזקות את הקשרים החברתיים והאינטימיות גם משום שאני מקפיד על תחלופת בני הזוג.
4. דימוי גוף – מעבר לשיפור ההרגשה ותחושת הכוח העבודה על חיזוק שרירי הגוף משפרת את הדימוי העצמי, את הדרך בה המטופל חש כלפי עצמו וגופו. בנוסף כשבאים לתאר אדם דכאוני מתארים אותו "עם כתפיים שמוטות והראש באדמה". יש אמת בדימוי זה עת רואים מטפלים כפופי גו וגוף רופס. לטווח הארוך יציבה זו גורמת לבעיות עמוד שדרה, עורף, כאבי ברכיים, גב וראש. עבודה על שרירי השכמות לדוגמא והשרירים המייצבים (בטן, זוקפי הגב) תורמים את שלם לשיפור ההרגשה, היציבה והמראה החיצוני.
5. הסחה – העיסוק מאפשר פרק זמן בו המטופל לא חושב על בעיותיו ומצבו.
6. נורמליות – טיפול נפשי כולל בתוכו טיפול תרופתי, שיחה עם פסיכולוג, קרמינולוג, ריפוי בעיסוק ועבודה סוציאלית. על פי הנורמות החברתיות כל אלו מהווים חריגה. אדם "נורמלי" ומתפקד אינו זקוק לקטגוריות אלו. ספורט לעומת זאת מאפשר את ההרגשה ה"שפוייה" והנורמלית בהווי הטיפולי. הרי כולם עושים ספורט.
7. פחות צרה – מצב או חולי נפשי מרכז בתוכו הרבה גורמים וסיבות. על פי התפיסה הזאת עבודה ותחזוקה נכונה של הגוף מוציאה את גורם זה מהרשימה השחורה. לדוגמא נכה צה"ל פוסט טרואמתי שצריך להתמודד גם עם הפרעת ה- PTSD שהחלה בהתרסקות מסוק וגם עם בעיות רגליים מאותה ההתרסקות. מה יקרה אם נוציא את גורם הרגליים מהמשווה? מרכיב מרכזי בדכאון שהוא חש נובע מכך שהוא אינו יכול לתפקד באופן רגיל ביומיום. מטופל זה שלי ומשפחתו, אחרי טיפול של שנה בשיקום וחיזוק שרירי הרגליים, מאושר מכך שהוא יכול לעלות לביתו במדרגות ולא במעלית, יכול לשחק כדורגל עם ילדיו, יכול ללכת עם צליעה פחות נוכחת לעין, סובל פחות מכאבים. הפרעת הפוסט טראומה לא נעלמה אך גורם כבד משקל שהחריף את ההפרעה יצא מהמשוואה.

נקודה חשובה מאין כמותה שתטה את הכף לכיוון הצלחה או כשלון היא המטפל. המשימות הניתנות למטופלים מצד אחד לא יכולות להיות מעבר ליכולתם כדי לא ליצור את תחושת הכישלון. אסור לתת להם להכשל. מצד שני אם ניתן למטופלים משימות קלות מדי זה יתפרש כזילזול וגם כאן האמון בין המטפל למטופל יתערער. אסור לוותר. אחד מתפקידי המטפל הוא להוציא מהמטופל את המירב והמיטב. מצד שני אסור ללחוץ משום שרמת המתח הנפשי תעלה ותפגע בתהליך.

אימרה רפואית עתיקה אומרת "PRIMUM NON NOCER" – העיקר לא לקלקל. לשמור, לשפר, לתקן אבל לא להרוס.