רכיבה טיפולית הינה דרך טיפול ושיקום העושה שימוש בסוס ככלי טיפולי להתמודדות עם קשיים ומוגבלויות במישור הפיזי והפסיכולוגי. תכונותיו הייחודיות של הסוס המתבטאות באופיו וגופו (גודלו, חוזקו ותנועתו), הן אלו ההופכות אותו לכלי טיפולי נפלא המתאים לקשת רחבה של גילאים ולקויות. כבר בשנת 1777 נערך מחקר על ידי רופא גרמני בשם וויליאם טיסון אשר גילה כי רכיבה על סוסים משפרת בעיות בתחום הנשימה, אך את עיקר הפרסום התחום חב לליז הרטלי, חולת פוליו ומשותקת בשתי רגליה אשר זכתה במדליית כסף ברכיבה אומנותית באולימפיאדת הלסינקי 1952. הזכיה הכניסה למודעות את אפשרות הרכיבה כתחום טיפולי ולא רק כספורט המתאים לבריאים.

רכיבה טיפולית מסתכלת על האדם כשלם עם נקודות חולשה ונקודות חוזק. מטרת התהליך היא ליצור איזון נכון על ידי טיפול בחלקים הדורשים זאת, ועם זאת שימור ופיתוח נקודות החוזקה הקיימות בכדי לקדם את המטופל אל רמת התפקוד הגבוהה ביותר מבחינתו. הקשר הייחודי הנוצר בין הרוכב לסוס והשוני בדרך הטיפול, יוצר למטופל אפשרות להתמודד עם קשייו בצורה חדשה תוך שהוא שומר על מוטיבציה גבוהה לאורך הטיפול לשם השגת היעדים הטיפוליים. הטיפול בסוס והרכיבה עליו דורשת מן הרוכב הפגנת יכולות גופניות, קוגנטיביות ורגשיות. הרכיבה מפתחת את היכולות האלו גם אצל אדם הנחשב בריא, ובפרט כאשר מתבצעת עבודה מותאמת לשם השגת מטרות בתחומים אלו, כפי שיתבצע בטיפול.

בתחום הגופני הרכיבה מוכחת כיעילה במיוחד בשל תנועתו הייחודית של הסוס. הליכת הסוס היא תנועה תלת מימדית המקבילה לתנועה המתרחשת באגן בזמן הליכה אצל אדם בריא. תנועה זו בשילוב עם תרגילים משפיעים על נרמול טונוס השריר, תורמת לחיזוק שרירים, מניעת התכווצויות, שיפור יכולת שיווי משקל, יציבה, קואורדינציה, איזון, בקרה על פעולות מוטוריות, הגדלת טווחי תנועה ויכולת תנועת מפרקים, וגירוי למערכת התחושתית.

בתחום הפסיכולוגי הרכיבה נותנת אפשרות לשיפור בקשיים רגשיים, חינוכיים וחברתיים. הרכיבה על חיה גדולה וחזקה אשר הרוכב נמצא גבוה ובמצב של שליטה גורמת למטופל להרגיש עצמאי ופעיל. הרכיבה תורמת לעליה בהערכה עצמית וביטחון עצמי, ודורשת מן הרוכב הרגלי עבודה הכוללים למידה, חשיבה מאורגנת וזיכרון, שליטה עצמית ודחיית סיפוקים, יכולת קשב וריכוז, סבלנות, התמודדות עם קושי וכישלון ופתרון בעיות. תכונות אלו מתפתחות אצל הרוכב לשם קבלת תוצאות ברכיבה ויצירת קשר טוב עם הסוס. בנוסף הרוכב מפתח יכולות חברתיות של חשיבה על אחר, יצירת קשר ומגע.

הסוס אמנם מקבל את הרוכב ללא שיפוט מראש, אך בשל אופיו האינסטנקטיבי הסוס מגיב באופן ישיר לרוכב עליו, ובכך הרוכב מקבל שיקוף של התכונות אותו הוא משדר החוצה בחזרה אליו. למשל רוכב תזזיתי מאוד אשר ישדר לסוס חוסר שקט, יקבל בתגובה חוסר מנוחה מצד הסוס ויאלץ ללמוד לשלוט בתגובותיו בכדי לשמר קשר טוב ותגובות רצויות מן הסוס.
ניתן להצביע על שני כיוונים עיקריים שאליהם הרכיבה הטיפולית התפתחה. הראשון הוא הכיוון הקליני- טיפולי ששם דגש על המוגבלויות והיעדים הטיפוליים כאל מטרות העל שאליהן כל הרכיבה מותאמת למימושן, והשני הוא הכיוון הספורטיבי שבו ההתייחסות היא לפיתוח מיומנויות רכיבה כיעד ראשי, כאשר השיפור הטיפולי הוא כתוצאה מכך לעיתים אף תוך התעלמות ממוגבלויות פיזיות לשם התקדמות ספורטיבית ונפשית. מטפל ברכיבה עושה שימוש מושכל ומותאם בתכונות הסוס בכדי לקדם את המטופל ולאפשר לו להגיע ליעדים הרצויים בדרך טיפול חוויתית.

המטפל מתאים את דרך הטיפול המבוקשת על ידי המטופל או משפחתו ובונה תהליך עבודה נקודתי. הרכיבה מתאימה לנכות פיזית, ליקויי ראייה, ליקויי שמיעה, ליקויי שפה, אוטיזם , פיגור שכלי, עיכוב התפתחותי, ליקויי למידה, הפרעת קשב וריכוז, קשיים רגשיים והפרעות נפשיות כאשר בכל מטופל ישנה התאמה אישית לתהליך הטיפול. בשל כל יתרונותיה , הפכה הרכיבה הטיפולית לדרך מקובלת לסיפוק טיפול מעמיק ושונה אשר יכול לתת מענה הולם תוך כדי מתן חוויה ייחודית ומהנה. חוויה שמעבר לטיפול נותנת אפשרות לתחביב ספורטיבי מעשיר.

בהכשרתי אני מורה לרכיבה טיפולית בוגרת וינגייט. אני מדריכה בחוות הסוסים ה"מלך דוד" במושב שורש. החווה הוקמה לפני 19 שנים ומפעילה חוגי רכיבה, טיולים בשטח, פנסיון לסוסים וקייטנות. הפעילויות לקהל יעד ללא צרכים מיוחדים לצד הרכיבה הטיפולית מקנה לחווה אווירה של מועדון רכיבה ולא של מרכז טיפולי. הטיפול הוא באופן אישי או קבוצתי על פי צורך וניתן על ידי צוות טיפולי הכולל מרפאה בעיסוק ,מורה לרכיבה טיפולית ומדריכי רכיבה מיומנים. השיעורים מועברים במאנז' שהוא מתחם רכיבה מגודר, או בטבע בנוף היפהפה של הרי יהודה.
אתר החווה הוא www.kingdavidstables.com

מאת מיכל פרגמן-ארנסון