כנס פגיעות ראש נערך בבי"ח "רעות" ב 6.6.06. מובאים עיקרי הדברים שיכולים לעזור לנו בעבודתנו.

רוב נפגעי הראש סובלים מפגיעות המוגדרות כקלות ובינוניות. נפגעים אלה, בניגוד לפגועים הקשים, בעייתים לאיבחון ולטיפול. מאפיין של פגיעה פרהפרונטלית הוא לא אובדן יכולות מוטוריות משמעותיות, אלא הפרעות אישיותיות קשות (גסות רוח, כעס וכדומה). כמו כן התקפים אפילפסים קשים היכולים להופיע גם שנים רבות לאחר הפציעה הראשונית.

פציעה- תמיד תתרחש תנועת מעיכה וטלטול על המוח, בכל סיפור פציעה.

כוחות הגזירה הנוצרים פוגעים באקסונים שבמוח. נוצר דימום פנימי שגורם להרג תאי המוח. להם אין שיקום ואין תחליף. תאים נוספים, כמעין תגובת שרשרת, נפגעים בקצב יחסי לחומרת הפציעה. במילים אחרות גם זעזוע מוח מהזן הקל יגרום לנזק מוחי יחסי. מצב התאים יכול במקרה הטוב להשאר יציב ובמקרה הפחות טוב להדרדר. לעולם לא ישתפר.

סוגי הפציעות- פגיעת ראש חודרת לדוגמא קליע, פגיעת ראש סגורה המתחלקת לנזק מפושט או נזק מוקדי. פגיעה זו יכולה לנבוע גם ממצב של צליפת שוט בתאונת דרכים וגם מחוסר חמצן (אנוקסיה מוחית).

חומרת הפציעה נקבעת עפ"י כמות ומיקום הרקמה המוחית שניזוקה. נמדדת עפ"י משך חוסר ההכרה, מדד גלאזגו (GCS) ראשוני ומשך חוסר הזכרון (להבדיל משכחה).

פגיעה קלה (MILD)- חוסר הכרה עד 20 דקות, GCS= 13-15, חוסר זכרון (PTA) עד 24 שעות. כולל זכרון מעורפל או בכלל לא.

פגיעה בינונית (MODERATE)- ח. הכרה 20 דק'- 6 שעות, GCS= 9-12.

פגיעה קשה (SEVERE)- ח. הכרה 6 שעות והלאה, GCS= 3-8.

PTA= POST TRAUMATIC AMNESIA

שכיח שהשניות האחרונות לפני הפגיעה נמחקות מהזכרון משום שעוד לא הספיקו לעבור תהליך עיבוד במוח. נפגע בד"כ יזכור את שמו ואת הנקודות העקריות בחייו כמו משפחה וכדומה.

תפקודים קוגנטיבים – התמחות המיספריאלית:

המיספרה ימנית- עיבוד מידע מרחבי. המיספרה שמאלית- עיבוד מידע שפתי ואנליטי. אונה פרונטלית- התמחות קורטיקלית בתפקודי חשיבה, התנהגות ואישיות.

מערכת (=מספר אונות נפגעות) קשב ועוררות, זכרון.

פגיעה בחלק הפרונטלי משפיעה על הזכרון לטווח קצר, ויסות ההתנהגות, ויסות רגשי לקוי, כישורים חברתיים.

בנוסף יצירת קשיים בפתרון בעיות והתנהגות מכוונת ומבוקרת מטרה (EXECUTIVE FUNCTIONS) כלומר תכנון, ארגון, ביצוע, בקרה.

מספר מונחים:

NEGLECT- חוסר התייחסות למה שקורה בצד הקונטרה לטרלי לצד הפגיעה. מתייחס לפן האישי, גופני ולסביבה. יש לתופעה מורכבת זו רמות שונות.

יכול לבוא לידי ביטוי גם בלבוש (הקפדה על צד אחד והזנחה של צד שני) או בעיוורון של משהו שנמצא בצד ומדבר.

דיסאינהיביציה- חוסר יכולת לווסת או לעכב תגובה.

מודל שיקומי לפגועי ראש:

• הגדרת המטרה הטיפולית – היעדים אליהם אנו שואפים להגיע בשיקום המטופל
• זיהוי התנהגות לא מתואמת – מה מפריע למטופל, איך הוא מתנהג
• רכישת שיפוט ובקרה בסיוע משוב חיצוני- להגיד למטופל מה הוא עושה לא נכון ואיך לשלוט על כך.
• בניית מודעות ע"י חזרתיות ושינון- לחזור, לשנן, לדקלם מודלי התנהגות נכונים ( תגיד "תודה", תניח מגבת על המושב).
• שימוש באסטרטגיות מפצות- תוך כדי התפרצות צחוק או זעם לדוגמא שיחשוב על משהו קוגנטיבי שיסיח את דעתו מההתפרצות וירגיע אותו.
• מעקב אחר הלמידה.
• פרא רפואי – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ודיבור, פעילות גופנית.

החלמה היא תהליך רב שלבי הנמשך שנים.

רוב הנפגעים לא יודעים לקשר בין הקשיים בחיי היום יום לפגיעת הראש.

קיימת נטייה לפגיעות ראש נוספות עם נזק משני מצטבר בעקבות הפגיעה הראשונית.

CT,MRI,EEG עשויות להיות תקינות!!!

חלק לא קטן מפגיעות הראש הקלות (זעזועי מוח) מתרחשים בפעילויות פנאי וספורט.

שיקום מומלץ הוא מטפלים קבועים במקום קבוע ויחיד ולא להריץ אותו ממקום למקום, ממטפל למטפל. לרכז הכל באותו המקום. עדיפות גם לימים ושעות קבועים.

שיקום לפגיעות ראש קלות ובינוניות יכול להחזיר ליכולות סבירות (בינוני) ואף טובות (קל) אבל לעולם לא יחזור למצב הפרה פציעה. פגוע קשה לעולם לא יחזור ליכולתיו שישארו נמוכות מאוד.

טיפול במים (הידרותרפיה) עוזר באופן יחסי לשיפור בטונוס השרירי, היציבה של הראש והגו, הפחתה בכאב ובתחושת האי נוחות הכללית.

טיפול ההידרו מתבצע גם על פגועים קשה הנמצאים בשלב ההכרה המועטה (לפני "ההתעוררות"- מצב ווגטטיבי- צמח).

CVA (שבץ מוחי):

• פעילות גופנית מתאימה תורמת להפחתת תמותה בקרב נפגעי אירוע מוחי.
• אימון מבוקר במסילה נעה ואימון כוח תורמים למהלך השיקום.
• תרומה מוכחת לשיפור מדדי גוף, תפקוד, יציבה וקאורדינציה.
• תרומה מוכחת לשיפור המצב הנפשי.

השלכות רגשיות על המטופל:

אובדן זהות קודמת והחלפתה באחרת, חשש מתיוג ומסטיגמה, כשלונות חוזרים ונשנים ותסכול בשל כך, נכות בלתי נראית, דכאון, חרדה , בלבול, הפרעות אכילה, אינסומניה, בעיות משפחתיות, פרנויה, תחושת רדיפה.

השלכות רגשיות על הצוות המטפל:

• תסכול בשל עבודה סיזיפית והתקדמות מועטה או לא קיימת בכלל.
• קושי בגיוס מוטיבציה או הענות נמוכה משני הצדדים.
• "לקחת ללב" בעקבות התנהגות לא הולמת.
• פגיעה בעקבות ביטוי תוקפני או התנהגות אלימה.

פגועי ראש יכולים להתאפיין בהתנהגות אפאטית, שקט, נחבא אל הכלים, נעלב ונפגע בקלות אך מדחיק את רגשותיו. מהפגועים שיבואו אלינו תקופה מסויימת, לעיתים בקושי נשים לב לקיומם או למהות פגיעתם, אך יעלמו אם יקרה משהו שיגרום להם "לפחד" לבוא, או משהו שישבור את השגרה שאליה התרגלו (מדריך חדש, מכשיר חדש). מהצד השני של המתרס יהיה את הפגוע הקולני, עם נטיות לאלימות הן פיסית והן מילולית. נטייה למוגזמות או קיצוניות בנוגע לחיצוניות. כלומר או גוף מטופח ומושקע באופן אובססיבי או מוזנח ורפה. ביניהם (הרוב) יהיו את האנשים שעל פניו נראים ומתנהגים נורמטיבית אבל הקליטה תהיה איטית- הסבר ידרש שוב ושוב, פתיל קצר, טעות חוזרת ונשנית בביצוע תרגיל למרות ההסבר, נטייה להתאמן שעות ארוכות, שכחה, חזרה על אותם המכשירים. אלו רק חלק מהדוגמאות בהן אנו נפגשים מדי יום.

הלומי קרב (פוסט טראומה) מגלים סימפטומים כמעט זהים. על הנייר הם יכולים להחשב כפגועי ראש. הנטייה ברפואה המודרנית היא לטפל בהם בפן הפסיכיאטרי (תרופות, פסיכולוג) ותו לא. אצלנו השיקום דרך הספורט הוא משהו שמסתבר שדי יוצא דופן. מנסיונינו אנו רואים שערכו של שיקום זה (המצטרף לצד הפסיכיאטרי) לא יסולא מפז.