מאמר זה והנתונים המתפרסמים כאן מסתמכים על מאמר פרי עטו של פרופ' אורן קפלן מאתר http://www.psychologia.co.il

הפרעות חרדה (Anxiety Disorders) – חרדה ניתן להגדיר כמצב חירום שבו מתגייסות כל המערכות הפיזיולוגיות והנפשיות בגוף האדם, כדי להתגונן ולהתגבר על מצב של איום או סכנה. הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים וילדים. חרדה פוגעת במגוון רב של אוכלוסיות, כולל אוכלוסיות בריאות ונורמטיביות, זו הבעיה הנפשית הנפוצה יותר בקרב אוכלוסיה בריאה ומתפקדת. מובן שאנשים הסובלים מבעיות נפשיות נוספות עלולים לפתח גם הפרעות חרדה במקביל.

הפרעות חרדה עלולות להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם גורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. מובן שישנה גם אינטראקציה בין שני סוגי הגורמים, לדוגמא, ידוע שמצבי לחץ גורמים לתגובות פיזיולוגיות מסוגים שונים.

הערכות סטטיסטיות מדווחות על כ- 5 עד 10 אחוזים מהאוכלוסיה הסובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. אחוזים גבוהים בהרבה מוערכים לגבי קיומה של הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים, רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת פורמלית כהפרעת חרדה, ובין אם קיימת כחלק מהחוויה האנושית. הפרעות החרדה מחולקות לקטגוריות בעלות שוני משמעותי ביניהן. המשותף בין כולן הוא מנגנון נפשי דומה, אולם ההתמודדות הנפשית השונה עם החרדה יוצרת תגובות שונות. חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף גם בצורה מטאפורית להתיידד עם החרדה. כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. אפשר להרגיש חרדה לגבי העתיד, לגבי בטחון ובטיחות, לגבי מצבים של אי ודאות. ניתן לחוש חרדה מאובדן שליטה, או אפילו מפני אתגר. חרדה היא התנהגות פיסיולוגית ותגובה פסיכולוגית גם יחד. ברמה הפיסיולוגית החרדה מעוררת תגובות גופניות כמו דפיקות לב מואצות, מתח שרירים, יובש בפה, הזעה. ברמה הפסיכולוגית החרדה מעוררת שיתוק, ניתוק מהעצמי ואף תחושה או חשש למות או להשתגע. תופעת החרדה מאופיינת בביטויים מגוונים. כמובן שנוכל להווכח בתסמינים שונים אצל בני אדם שונים לאותם המצבים. נדגים מגוון של ביטויי חרדה במישורים שונים.

במישור הגופני:

דופק לב מואץ, לחץ דם מוגבר, תעוקת חזה (סימפטום שמאפיין התקף לב), תחושת חנק, קוצר נשימה, נשימה מהירה ושיטחית, כאבי ראש, סחרחורות, חולשה, עייפות, פיק ברכיים, כאבי בטן, בעיות מעיים (שלשולים, עצירות), בחילות והקאות, יובש בפה, ידיים ורגליים קרות, צמרמורות, כאבי שרירים, כיבים בפה (אפטות), גלי חום, עקצוצים בגוף, שיהוקים וגיהוקים, גמגום בדיבור, הזעה, תכיפות במתן שתן, קשיים בשינה, חוסר תיאבון.

במישור הקוגנטיבי ורגשי:

מחשבות שליליות, הערכה (דימוי) עצמית ירודה, בטחון עצמי ירוד, קשיים בקשב וריכוז, פגיעה בזכרון, בלבול במחשבות, פחדים, דכאון, עצב, יאוש, רגשות אשם, תסכול ואכזבה. מנגנוני ההגנה של הנפש באים לידי ביטוי בחרדה כמו הכחשה, הדחקה, רציונליזציה. בנוסף אמונה בדתות, כתות ואמונות תפלות. במצב שכל מנגנוני ההגנה קורסים החרדה מציפה את האדם עד למצב של התקף פניקה שגורם לתחושות של אבדן שליטה, אי שקט, חוסר אונים, אי ודאות.

במישור ההתנהגותי-חברתי:

המחשבות והגישה השלילית גורמת לביישנות, התרחקות והסתגרות בסביבה בטוחה כמו בית או מועדון, המנעות חברתית, פחד נטישה, שינויים בסדרי עבודה, בילויים, חברה, משפחה.
ישנן תגובות למצב מסוים נתון וממשי המעורר תגובות מוגזמות ולעיתים נוצרות אף פוביות הגורמות להימנעות מאותם מצבים מאיימים. החרדה יכולה לתקוף גם ע"י עצם החשיבה על אותו מצב או דבר מפחיד. ישנם מצבי חרדה ספונטאניים התוקפים ללא כל אזהרה מוקדמת, וישנם מצבי חרדה הנבנים בצורה הדרגתית כתגובה למפגש עם מושא החרדה או ע"י הדמיון.

חרדה בעידן המודרני:

מצבי חרדה שכיחים מאוד כיום בחברה המודרנית, הרבה יותר מאשר בעבר. מעניין שבמשך אלפי שנות היסטוריה נחשף המין האנושי לאירועים מאתגרים כמלחמות, רעב, מגפות ומחלות. ולמרות כל זאת נראה שמצבי החרדה אופייניים לתקופתנו המודרנית. מה הגורם לכך? מקובל לציין לפחות שלושה גורמים מרכזיים המשפיעים:

1. קצב החיים המודרניים.
2. נורמות וסטנדרטים חברתיים שונים.
3. דרגת הניכור החברתי בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית.

קצב החיים המודרניים עלה בצורה דרמטית בעשורים האחרונים. אנו מתמודדים עם תמורות ללא תקדים בשינויים טכנולוגיים וסביבתיים, אשר הולכים ומואצים יותר ויותר. זאת ללא יכולת מצידינו להטמיע את השינויים ולהתאים את עצמנו לסגנון החיים החדש. מצב כזה יוצר כמובן חוסר אונים ולחץ. עצם השינוי במערכת הסטנדרטים והערכים בעשורים האחרונים מכניס גם הוא חלל וחוסר ודאות המגבירים את הלחץ. הדבר מוזן מהתקשורת והאינטרנט המציפים אותנו במידע בזמן אמת אותו לא ניתן לעבד ולעכל. עלינו חלה המשימה להדוף את העומס המכוון אלינו מהסביבה ולמלא את חלל חיינו בתוכן ומשמעות. אלו סוגי התמודדויות שלא היו אופייניות לתושב העולם המצוי בתחילת המאה הקודמת, והם שינוי באופן משמעותי את המאזן הנפשי של האדם המצוי בן תקופתנו. אלו פערים הגורמים לחלק גדול מאתנו ללחצים וחרדות. חלק גדול מתופעת החרדה בעולם המודרני נובע מחוסר יכולתנו להיות מחוברים להווייתנו ולאחרים מסביבנו, מה שמאיים ומלחיץ אותנו.

החיים בתקופה שלאחר המהפכה התעשייתית מאופיינים בניתוק וניכור. בהיסטוריה של המין האנושי האנשים היו מחוברים אל הטבע. בתקופה הנוכחית אנו מתנהלים לעבודה דרך כבישים מהירים, אוכלים אוכל מעובד, לובשים בגדים שיוצרו בארצות רחוקות, מבלים חלק ניכר מזמננו מול מסך הטלוויזיה או צג המחשב. אין לנו קשר עם השכנים ובקושי עם משפחתנו הסובבת אותנו. כיום יש נתק ואחוז גבוה של גירושין מזעזע את יסודות המשפחה. שיעור הגרושים בארה"ב כיום גבוה משיעור הזוגות שנותרים נשואים. ישנה עליה מתמדת בשיעור ההתמכרויות לאלכוהול וסמים, ולהבדיל, גם להתמכרות לעבודה, ממון וצריכה. אין ספק ששילוב כל הגורמים האמורים עם התקפות טרור ומלחמות מגבירים את החרדה, ואולי הוא ההסבר לשכיחותה ההולך וגובר של התופעה.

לחץ ומתח נפשי:

לחץ הוא מושג השאול מתוך עולם הפיסיקה ואשר מתאר הפעלת כוח של גורם אחד על גורם אחר. הלחץ האנושי הוא אנלוגיה למצב הפיסיקלי האמור והוא מייצג מצב בו הסביבה או עולמו הפנימי של הפרט מפעילים עליו דרישות לפעולה כלשהי. בניגוד ללחץ הפיסיקלי שאותו ניתן למדוד באמצעים אובייקטיביים, הלחץ האנושי הוא סובייקטיבי ולכן יש קושי להתייחס אליו בכלים מדויקים.

המונח לחץ מופיע בהקשרים פסיכולוגיים שונים. הוא מתואר ככוח שמפעילה הסביבה. לדוגמא, הורה דורש מילדו להתאמץ בלימודיו. נהוג לומר שהוא "מלחיץ" את הילד כדי שישתפר בהישגיו וישקיע יותר בבית הספר. לעיתים לחץ מתואר כתגובה של הפרט. לדוגמא, אנשים מדווחים על כך שהם "לחוצים", כלומר, מרגישים חסרי יכולת להתמודד עם המציאות ברמה כזו או אחרת. לחץ הוא גם תופעה פיזיולוגית אותה ניתן למדוד באמצעים מכאניים. לדוגמא, הפוליגרף – גלאי השקר, פועל על עקרונות של מדידת לחץ פיזיולוגי מתוך הנחה שאדם שמשקר מגיב בשינויים של דופק, לחץ דם, מוליכות חשמלית של העור, הזעה ועוד.

בשעת לחץ האדם תופס את המצב ככזה שדורש ממנו להגביר מאמץ ולגייס כוחות לפעולה, בצורה מועצמת יחסית למצבי שגרה. על פי רוב לחץ נתפס כדבר שלילי, אך יש להגיש שהוא אינו בהכרח כך, הוא עשוי להיחוות כאתגר ולהביא להישגים ומקור לגאווה. יש אנשים שנמשכים למצבי לחץ ותופסים אותם כמצבים "מעניינים" אשר נותנים "טעם לחיים". עם זאת, לחץ המופעל בעוצמה גבוהה מידי יחסית ליכולתו של הפרט להתמודד איתו, או לחץ שמופעל באופן כרוני לאורך זמן ארוך מידי, נחווים בצורה שלילית ועלולים לגרום לנזקים נפשיים ואף גופניים.

אנשים שונים חסינים בצורה שונה מפני השפעותיו השלילי של הלחץ. הדבר תלוי במגוון רחב של גורמים. לדוגמא, גיל – ילדים וקשישים פגיעים יותר ממבוגרים למצבי לחץ, אנשים הסובלים מקשיים פסיכולוגיים שונים מתקשים גם להתמודד עם מצבי לחץ כיוון שיש להם פחות משאבים נפשיים זמינים, היסטורית התמודדות אישית עם מצב לחץ ספציפי עשויה גם היא להשפיע, לדוגמא, אדם שנכשל בעבר בבחינה במקצוע מסוים ירגיש לחוץ יותר בבחינה נוספת באותו תחום, לעומת בחינה במקצוע אחר בו הצליח בעברו. לבסוף, מקורות התמיכה המשפחתית, הסביבתית והתרבותית של הפרט הם גורם חשוב לתחושת הביטחון של הפרט וליכולתו להתמודד עם מצבי לחץ.

יש להדגיש שהתמודדות עם לחץ היא גם מיומנות נרכשת. מודעות עצמית, תרגול של מיומנויות להרגעה עצמית ודמיון מודרך, ספורט ועוד, עשויים לשמש ככלים להתמודדות יעילה עם מצבי לחץ. במצבים קיצוניים ניתן להשתמש בתרופות שיוצרות הרגעה במערכת. לדוגמא, התגלה שנפגעי טראומה שמגיעים למיון בית החולים ומטופלים בתרופות הרגעה שמורידות את קצב הלב חשופים פחות להיווצרות סינדרום פוסט טראומטי יחסית למטופלים שלא קיבלו תרופות שכאלה.

הטיפול בלחץ תלוי בגורמים רבים ואין טיפול אחד שמתאים לכל מצבי הלחץ. ראשית יש לאבחן את מקורות הלחץ, להבין אותם ולהיות מודע לכל ההיבטים של הלחץ עבור האדם הספציפי. לעיתים מדובר בהתמודדות עם מצב ספציפי כמו למשל ספורטאי שמתמודד עם תחרויות או סטודנט שמתמודד עם בחינות. קיומו של מצב הלחץ אינו מעיד בהכרח על בעיה להתמודד עם הלחץ או על חרדה שנוצרת בעקבותיו. עם זאת, הוא משמש פוטנציאל להסתבכות של המצב וכישלון בהתמודדות עלול להביא לתגובה נפשית שלילית כמו חרדה, פוסט טראומה, דיכאון ועוד. לפיכך אדם שמכיר בכך שלפניו התמודדות עם לחץ משמעותי צריך לעבור הכנה נפשית כלשהי (לפחות בינו לבין עצמו) כדי לעבור בשלום את ההתמודדות הזו. עם זאת, לעיתים מצב הלחץ אינו אירוע אחד חזק ומזוהה. לעיתים הלחץ הוא דווקא אוסף של פרטים קטנים שכל אחד מהם נראה בלתי משמעותי. עם זאת, צירופם יחד של כל הגורמים גורם למצב לחץ חזק.

לדוגמא, מנהל של עובדים רבים נאלץ להתמודד עם בקשות רבות של עובדיו שלרובם עליו לסרב. כל בקשה כזו בנפרד אינו מהווה עומס נפשי, אבל צירוף של כולם ביחד הופך את תפקידו לעול שמפעיל עליו מצב לחץ כרוני. כך גם תפקידו של מנהל בארגון שנמצא תמיד בהתמודד מול השעון ומול המשימות השוטפות של הארגון. הבעיה איננה לשרוד יום או שבוע בארגון אלא בהצטברות הכוללת של המתחים שאורח חיים כזה יוצר עבור אותו מנהל. במקרה כזה נדרש ניתוח מעמיק של התפקיד ושל ההתנהלות בתפקיד ומציאת איזונים חדשים שיאזנו בין דרישות הארגון והסביבה לבין יכולותיו המעשיות של הפרט להתמודד עם דרישות אלו. אנשים רבים, בעיקר בעולם המערבי רווי המתח וההישגיות, מוצאים עצמם מתנהלים בתוך אורח חיים לחוץ באופן כרוני ומחפשים שינוי שיפסיק את סגנון החיים הזה. זו אולי הסיבה בגללה הרבה אנשים נמשכים כיום לתרבות המזרח הרחוק, מדיטציה, יוגה, טאי צ'י ושיטות נוספות שמגיעות מעולמות רוחניים של המזרח, כיוון שאלו מכוונות לאיזון נפשי נכון והורדת תחושת הלחץ שמרגיש הפרט בהתמודדותו הקבועה עם חייו.

מחקרים זיהו דפוס אישיות של אנשים המכונים "סוג A" לעומת "סוג B". סוג A הם אנשים שאורח חייהם לחוץ יותר, הם הישגיים מאוד ומכניסים עצמם למצבי לחץ בצורה יזומה. מסתבר שאלו אנשים שחשופים יותר גם למחלות לב ולחץ דם לעומת אנשי סוג B שאמנם פחות הישגיים, ואולי גם מגיעים לפיכך להישגים פחותים בקריירה (בקריטריונים של העולם המערבי), אבל נהנים כנראה מאורח חיים בריא ורגוע יותר.

הגורמים לחרדות:

סיבות נוירו ביולוגיות:

במוח האדם ישנם מספר איזורים המעורבים בתהליך החרדה. באיזור ה- pre frontal cortex מופיע לראשונה הפוטנציאל להערכת סכנה. איזור אחר ה- amigdala אחראי על העברת האותות של פחד וחרדה ליתר חלקי המוח. כאשר המוח משדר אותות אלו לשאר אברי הגוף השונים הגוף מגיב בפעימות לב מואצות, עליית לחץ דם, בעיות מעיים, רעד, הזעה ועוד. באותו הזמן איזור נוסף במוח ה- hypocampus אוסף את הזכרונות שהביאו לתגובה. בפעם הבאה שיופיע הגורם המסוכן יזכיר ההיפו- קמפוס לאמיגדלה שמדובר בסכנה וזו תשדר חרדה ליתר חלקי המוח ומשם לאברי הגוף. במצב של מתח איזור במוח שנקרא hypothalamus מגיב בשחרור הורמונים כמו לדוגמא קורטיזל. כמו כן מופעלת מערכת העצבים הסימפטטית שמפרישה סרטונין, אדרנלין ונוראדרנלין. חוסר איזון ברמת הסרטונין במוח גורם להופעת חרדות ודכאון. זהו מנגנון תת מודע שאין לנו שליטה עליו. עם זאת כאשר ה- cortex קליפת המוח אשר אחראית על ההגיון, מודעות ושליטה עצמית נכנסת לפעולה אנו נרגעים וחוזרים לתפקד.

סיבות תורשתיות (גנטיות):

מחקרים מראים שישנם כרומוזומים מסויימים שיש להם חשיבות בהתפתחות תופעות החרדה. כמו כן ידוע על שכיחות של חרדות בקרב בני אותה משפחה. ידוע על נטייה מולדת לחרדות. ניתן לראות זאת כבר אצל התינוק החרד (התינוק הבכיין, חסר שקט ומנוחה, רגיש לשינויים בסביבתו, לרעש, למגע).

גורם סביבתי:

סביבה רועשת, לחוצה, מאיימת, לא בטוחה מהווה גורם לתופעות חרדה. הורים או ילדים חרדתיים ודאגנים יתר על המידה משפיעים על ילדיהם או הוריהם. אירועי חיים שליליים או חיוביים כמו עוני, פשע, גירושים, נישואים, מוות או לידות הם לא גורם אלא זרז להופעת חרדה אצל אנשים רגישים.

גורם פסיכולוגי:

למבנה האישיות הבסיסי יש חשיבות רבה. כל אירועי החיים מרגע הלידה הם סימנים מקדימים (premorbidity) המשפיעים וגורמים או מזרזים את הופעת החרדה.

גורמים נוספים:

למחלות גופניות מסוימות יש השפעה כזרז להופעת חרדה כמו מחלות לב, לחץ דם, סוכרת לא מאוזנת, מחלות ממאירות, חבלות ראש, הפרעות הורמונליות כמו חוסר איזון בבלוטת התריס או גיל המעבר. שימוש בחומרים ממכרים כמו סמים, אלכוהול, ניקוטין, קפאין, סטרואידים אנבולים גם כן משמשים כזרז להופעת חרדה ולהגברת רמתה כשהיא מופיעה.

סוגי טיפולים:

הפרעות חרדה הן אמיתיות, רציניות וניתן לטפל בהן. המומחים סבורים כי הפרעות חרדה הן תולדה של שילוב של גורמים פסיכולוגיים, סביבתיים וביולוגיים, ומבחינה זו דומות להפרעות פיזיולוגיות רבות אחרות, כדוגמת מחלות לב וסוכרת. ניתן לסייע למרבית האנשים הסובלים מהפרעת חרדה באמצעות טיפול מקצועי. הצלחת הטיפול משתנה מאדם לאדם. ישנם אנשים אשר יגיבו לטיפול לאחר מספר שבועות או חודשים מועט, בעוד שלאחרים תידרש לשם כך תקופה של שנה ואף יותר. לעתים הטיפול מורכב, כיוון שפעמים רבות אנשים סובלים מיותר מהפרעת חרדה אחת, או שהם סובלים מדיכאון או התמכרות לחומרים ממכרים, ומכאן החשיבות הרבה של התאמת הטיפול לצרכיו של הפרט. על אף העובדה כי הטיפול מותאם אישית לחולה, מספר גישות סטנדרטיות הוכיחו את יעילותן. המטפלים ישתמשו באחת השיטות הללו, או בשילוב של מספר שיטות.

טיפולים פסיכולוגיים:

טיפול דינמי (גישה פסיכואנליטית):

הטיפול הדינמי מניח מקורות לא מודעים לחרדה ויוצר באמצעות תהליך טיפולי ארוך טווח מסע אל העצמי בו המטופל מפתח מודעות רבה יותר לחלקיו הפנימיים ולקונפליקטים הבלתי פתורים שבו. הגישה דורשת טיפול ארוך טווח של חודשים לפחות. היא עשויה להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים, אך לא תמיד מספיקה או מתאימה להסרת הסימפטומים המטרידים שעולים מהפרעת החרדה. לפיכך מומלץ גם בטיפול דינמי לשלב גישות נוספות כפי שיפורטו בהמשך.

טיפול התנהגותי (Behavior Therapy):

מטרתו של הטיפול ההתנהגותי לשנות את ההתנהגות הבלתי רצויה ולשלוט בה. האדם לומד להתמודד עם מצבים קשים, פעמים רבות באמצעות חשיפה מבוקרת לאותם מצבים. סוג זה של טיפול נותן לפרט תחושה של שליטה על חייו.

טיפול קוגניטיבי (Cognitive Therapy):

מטרתו של הטיפול הקוגניטיבי לשנות דפוסי חשיבה בלתי מועילים או מזיקים. הפרט בוחן את רגשותיו ולומד להבחין בין מחשבות מציאותיות למחשבות בלתי מציאותיות. בדומה לטיפול ההתנהגותי, הפרט מעורב באופן פעיל בתהליך החלמתו ומקבל תחושת שליטה על חייו.

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי CBT (Cognitive Behavior Therapy):

מטפלים רבים עושים שימוש בשילוב של טיפול קוגניטיבי והתנהגותי. אחד היתרונות של טיפול מסוג זה הוא כי המטופל לומד על כישורי החלמה אשר יכולים להועיל לו לאורך חייו.

טכניקות של הרפיה ודמיון מודרך

טכניקות של התרגעות מסייעים לפרט לפתח יכולת להתמודד במידה רבה יותר של יעילות עם גורמי הלחץ המובילים לחרדה, כמו-גם עם חלק מהתסמינים הפיסיים של החרדה. הטכניקות הנלמדות כוללות תרגול של נשימה נכונה.

היפנוזה

השימוש בהיפנוזה עשוי להשתלב בצורה יעילה בכל סוג של טיפול בהפרעות חרדה.

EMDR

מדובר בגישה חדשנית לטיפול בהפרעות חרדה שונות. ראשי התיבות EMDR הינן קיצור ל-Eye Movement Desensitization an reassessment ובתרגום לעברית "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים". השיטה כוללת סידרה של הליכים המאחדים מרכיבים מגישות טיפוליות שונות. מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר מרכיבים ייחודיים. מטרת ההליך הוא לטפל בנושאים המטרידים שעולים בצורה ממוקדת ותוך כדי כך להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל לגבי אותם נושאים. השיטה יעילה הן לטיפול בטראומה ופחדים בעוצמות גבוהות כמו גם בנושאים פחות קיצוניים אבל שפוגעים באיכות החיים ורוצים להיפתר מהם.

טיפול תרופתי

למרבית הפרעות החרדה יש גם מקור ביולוגי מסוים ולכן ניתן לרוב לטפל בהן באמצעות תרופות. טיפול תרופתי עשוי להיות מועיל ולרוב נעשה שימוש בטיפול תרופתי בשילוב עם אחת או יותר משיטות הטיפול הפסיכולוגיות המצוינות לעיל. לעתים נעשה שימוש בתרופות נוגדות דכאון או תרופות להורדת רמת החרדה על מנת להקל על תסמינים קשים ועל מנת שאפשר יהיה להתקדם עם סוגים נוספים של טיפול. טיפול תרופתי יעיל עבור אנשים רבים ומהווה אפשרות טיפול ארוכת טווח או קצרת טווח, תלוי בפרט המטופל.
טיפול תרופתי, ובעיקר באמצעות תרופות נגד דיכאון, עשוי להיות מועיל ביותר בטיפול בהפרעות חרדה ולרוב נעשה שימוש בו בשילוב עם סוגי טיפול אחרים, כדוגמת תרפיה קוגניטיבית-התנהגותית. תרופות נגד דיכאון ותרופות להקלת חרדה נועדו להקלת התסמינים, ומתן אפשרות להתקדם עם סוג אחר של טיפול. טיפול תרופתי עשוי להיות לטווח קצר ולעתים דרוש לאורך זמן רב, תלוי בחולה.

התרופות הנפוצות לשימוש בהפרעות חרדה הן ממשפחת SSRI (selective serotonin reuptake inhibitors). כמו כן יש שימוש בבנזודיאזיפינים, (benzodiazepines) טריציקליקים (tricyclic), חסמי בטא (beta blockers), ו- MAOI (Monoamine oxidase inhibitors).

טיפולים נוספים:

תזונה נכונה – הפחתה בצריכת זרזי חרדה כגון קפאין, ניקוטין ואלכוהול. שתיית נוזלים מרובה. אכילת מזונות המעלים את רמת הסרטונין במוח כמו פחמימות מורכבות (ירקות, דגנים, ביצים וכדומה). צריכת תוספי מזון, ויטמינים, מינרלים, אנטי אוקסידנטים.

שיטת הרפיה שונות – יוגה, מדיטציה, ביו פידבק, טאי- צ'י, נשימות נכונות, רפלקסולוגיה, שיאצו, היפנוזה, דיקור סיני, עיסויי גוף וכמובן פעילות גופנית אשר משחררת אנדרופינים ומורפינים שהם ששככי כאב טבעיים ומרגיעים את הגוף.

סוגי חרדות:

הפרעת חרדה מוכללת (GAD)- GENERALIZED ANXIETY DUSORDER

מאופיינת ע"י דאגנות יתר מוגזמת ובלתי מציאותית. אצל מבוגרים החרדה מתמקדת בנושאים כגון בריאות, כסף, משפחה או קריירה. יחד עם זאת , הדאגנות עשוייה להתמקד בעינייני היומיום כמו סידורים, מטלות, פגישות, לימודים וכדומה. בנוסף לדאגנות כרונית, תסמינים של GAD כוללים ביטויים פיזיולוגיים כגון רעידות, כאבי שרירים, בעיות שינה, כאבי בטן, סחרחורת ומתח כללי. GAD עלול להופיע יחד עם הפרעות חרדה או דיכאון אחרות. ככלל, קשה לאבחן GAD כי אין בה תסמינים דרמטיים כגון התקפות פניקה, קוצר נשימה וכדומה, כפי שקיימות לעיתים בהפרעות חרדה אחרות. אבחנה פסיכיאטרית מחייבת כי במשך ששה חודשים, ימי ההופעה של הדאגנות עולים על מספר הימים בהם הדאגנות אינה מופיעה. קיים חוסר התאמה בין עוצמתה, תדירותה ומשך זמן התרחשותה של הדאגנות לבין חומרתו האובייקטיבית של עניין עצמו, עד כדי פגיעה בתפקוד היומיומי של הפרט וביכולת הריכוז שלו.

התקפי חרדה Panic Disorder

התקפי חרדה מכונים גם התקפי פניקה או הפרעת פניקה. משמעות השם נובע מתגובת בהלה חריפה שמתרחשת שוב ושוב ללא סכנה מציאותית אובייקטיבית. אנשים הסובלים מהתקפי חרדה חווים אפיזודות של בהלה אשר גורמת להם להרגיש כאילו יש להם התקף לב או שהם עומדים להשתגע, ללא כל סיבה נראית לעין. תסמינים כוללים דפיקות לב, כאב או אי נוחות בחזה, הזעה, רעידות, תחושות של דקירות, שריפה פנימית, תחושה של חנק, פחד ממוות, פחד מאובדן שליטה ועוד. התקפי חרדה מופיעים פעמים רבות יחד עם אגורפוביה, או גוררים אחריהם היווצרות אגורפוביה (המנעות ממקומות מהם המילוט עלול להיות קשה בעת ההתקף).

הפרעה טורדנית כפייתית Obsessive-Compulsive Disorder (OCD)

ב – OCD, יחידים מוטרדים ממחשבות עקשניות שאינן פוסקות המשקפות חרדה או פחדים מוגזמים; אובססיות אופייניות מתייחסות לדאגה מהידבקות בזיהום, חששות הנוגעים להתנהגות בלתי הולמת או התנהגות אלימה. האובססיות עלולות להוביל את היחיד לבצע טקסים או התנהגויות טקסיות (קומפולסיה, כגון נטילת ידיים, חזרה על ביטויים או אגירת חפצים) המיועדים להפחית את החרדה הנגרמת מן האובססיה.

פוביה (פשוטה/ספציפית) Specific (Simple) Phobia

פוביה מוגדרת כמצב בו הפרט סובל מתגובת פחד ובהלה חריפים ומוגזמים לאובייקט מסוים או למצב מסוים שאינם מעוררים תגובות כאלה בקרב רוב האוכלוסיה. לדוגמא, פוביה מחיות (עכבישים, מקקים, כלבים, חתולים), פחד גבהים (מעליות, מגדלים, טיסות), מצבים רפואיים (זריקות, בדיקות דם, רופא שיניים), ועוד. כאמור, רמת הפחד אינה הולמת את המצב, ואפילו הסובלים מהבעיה מכירים בכך שתגובתם בלתי הגיונית. פחד זה עלול להוביל למצב של הימנעות ממצבים יומיומיים מקובלים ושכיחים.
פוביה תוגדר ככזו כאשר הפחד של הפרט פוגם בשגרת היומיום שלו, בתעסוקתו ובאיכות חייו. כל עוד הפחד הוא סביר הוא לא ייחשב לפוביה.

הפרעת דחק פוסט טראומתית- Post Traumatic Stress Disorder (PTSD)

פוסט טראומה PTSD (בעברית- הפרעת בעת בתר חבלתית או טראומטית) הינה תולדה של חשיפה לאירוע טראומתי כלשהו, כדוגמת תקיפה על רקע מיני או פיזי, אירוע פיגוע או מלחמה, תאונת דרכים, חשיפה או צפייה במוות, במותו הבלתי צפוי של אדם קרוב, תולדה של אסון טבע כלשהו וכדומה ומצב לחץ נפשי ממושך ומתמשך. שלושה תסמינים עיקריים נלווים לתופעת ה PTSD: "התנסות מחודשת" או "פלישה" באירוע הטראומתי (כדוגמת הבזקים פתאומיים וסיוטים), נטיות הימנעות או צמצום (כדוגמת הימנעות מחזרה למקומות או מעשים הקשורים לטראומה או מזכירים אותה בעקיפין) ואובדן תחושה רגשית (התנתקויות). כמו כן נפוצות גם תופעות פסיכולוגיות כדוגמת קשיי הירדמות, תחושת אי-שקט או פגיעה ביכולת הריכוז, התפרצויות זעם ואלימות. בטווח הארוך עלולה להתרחש פגיעה באיכות החיים, בתפקוד בעבודה, בחיי המשפחה ועוד.

PTSD אינה הפרעה הפוגעת אך ורק באנשי צבא. הוכח כי חשיפה לטראומה כלשהי, כדוגמת תאונה קשה, אסון טבע תקיפה פלילית או מינית עלולה להוביל ל- PTSD . המתחים הרבים הנובע מהחיים המודרניים על כל המשתמע מכך ברמה האישית והגלובלית, הביאו לעלייה ניכרת במספר האנשים הסובלים מ PTSD. התופעה עלולה לפגוע באנשים בכל טווח הגילאים האפשרי, החל מילדות וכלה בגיל הזקנה, ומתח טראומתי עשוי להיות תופעה המצטברת לאורך חיי האדם. בין התגובות האפשריות לטראומה ניתן לכלול תחושת פחד מוגבר, תחושת חוסר אונים, ו/או תחושת אימה. שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של גורמי מתח קשורים למוות או אסוציאציות על מוות:

• ידיעתו של אדם על מותו הקרב או פציעה קשה.
• ידיעה על מוות, מותו הקרב או פציעה קשה של בן משפחה או חבר קרוב.
• היותו של אדם עד למקרה מוות, מותו הקרוב או פציעתו הקשה של אדם אחר.

על מנת שניתן יהיה לאבחן PTSD מבחינה פסיכיאטרית כל התסמינים חייבים להתקיים במשך חודש אחד לפחות, ולהיות מלווים בפגיעה ממשית ביכולתו של האדם ליצור קשרים חברתיים ולהתערות בחברה, לעבוד באופן סדיר או ליטול חלק בפעילויות אחרות המהוות חלק מהתפקוד היומיומי. התסמינים הכרוניים מופיעים בדרך כלל כשלושה חודשים לאחר התרחשות הטראומה, אם כי עשויה להיות השהייה בהופעת התסמינים, ובמקרה זה עשויים לעבור שישה חודשים מרגע חוויית הטראומה ועד להופעת התסמינים. במקרים מסוימים עשויים לעבור שנים רבות קודם להופעת התסמינים. במקרה זה, הזרז להופעת התסמין, לאחר שנים רבות, הוא יום השנה התאריך המדויק ליום האירוע הטראומתי, או התנסות באירוע טראומתי נוסף. התסמינים עשויים להשתנות מבחינת תדירות הופעתם ועוצמתם לאורך זמן.

יש להבחין בין PTSD להפרעת לחץ אקוטית (Acute Stress Disorder). האבחנה האקוטית מבוססת על תסמינים דומים לאלו שמגדירים מצב של PTSD אבל נקבעת כאשר אלו מתרחשים בארבעת השבועות הראשונים לאחר הטראומה לכל היותר. קורבנות טראומה רבים עלולים ללקות בהפרעת לחץ אקוטית אך להחלים ממנה תוך מספר שבועות. ההגדרות מחלקות את ההפרעה לאבעה שלבים: בתוככי הטווח של 48 שעות ראשונות (ASR), שבוע (ASD), 30 יום ומעלה (PTSD), חלק מהם יפתחו PTSD שישפיע לטווח הארוך שהוא המצב הכרוני (PTSD כרוני) אשר ממשיך את השפעותיו משלושה חודשים ומעלה. הסטטיסטיקה מדברת על שליש מקורבנות הטראומה שיפתחו רמה כזו או אחרת של PTSD, וכ 5 עד 10 אחוזים שיפתחו רמה חריפה של הפרעת דחק פוסט טראומתית.

לאור נתונים אלו יש להיות מודעים לצורך במתן תמיכה נפשית לנפגעי טראומה כדי למנוע נזקים נפשיים שחלקם בלתי הפיכים בטווח הארוך. נגישות הטיפול ב PTSD מוגבלת בזמן וקיימות השערות כי טיפול אפקטיבי ומניעתי צריך להתבצע ב- 48 השעות הראשונות אחרי טראומה, ובוודאי תוך חצי השנה הראשונה. במחקר שפורסם בארצות הברית ב 2006 (מתוך כתבה שפורסמה ב www.msn.co.il) כל חייל אמריקאי עשירי ששירת בעירק אובן כסובל מ PTSD. המחקר שהקיף 300 אלף חיילים שחזרו מעירק, אפגניסטן, בוסניה וקוסובו גילה ש- 20% מהם סובלים מבעיות בריאות נפש שונות כגון דיכאון וחרדה, ומתוכם יותר מ 21 אלף אובחנו כסובלים מ PTSD. כ 80% מהאחרונים היו עדים למותם או פציעתם של בני אדם, חיילים ואזרחים, או שהשתתפו בקרבות בהם נאלצו להשתמש בנשקם. בהשוואה לחיילים שחזרו מאפגניסטן או מאזורים אחרים הסקר מדווח כי כמעט פי שניים מהחיילים שחזרו מעירק אושפזו במחלקות פסיכיאטריות או פנו לעזרה נפשית. כמו כן, סיכוייהם של חיילים ששירתו בעירק לחוות מחשבות אובדניות היו גבוהים באופן משמעותי.

סלמון, פסיכיאטר אמריקאי אשר היה פעיל בקרב חיילים בתקופת מלחמת העולם הראשונה, פיתח ויישם שלוש עקרונות בטיפול בתגובות קרב.

עקרון המיידיות – הטיפול בתגובת הקרב צריך להתחיל בזמן הסמוך ככל האפשר למועד הטראומה. המיידיות תפחית את תגובת הקרב או את סיכויי השפעתה לטווח הארוך.

עקרון הקרבה – הטיפול הראשוני ינתן במקום קרוב (ובטוח) לשדה הקרב או נקודת הטראומה. כמו נפילה מאופניים, ישר צריך לעלות בחזרה ולרכב כך גם סלמון גורס שצריך, במידת האפשר, לחזור ישר לשדה הקרב או לפעילות. מעבר לאפקט ההסחה של הדעת מהטראומה, הרחקה ובידוד יחריף את הסימפטומים בגלל הזמן להרהר, לשחזר, רגשות אשם, אבל ובדידות.

עקרון הציפייה – מהרגע הראשון יש להעביר לנפגע את המסר של הציפייה, מסר של אופטימיות על היות המשבר דבר זמני ובמהרה הנפגע (החייל) יחזור לחייו (יחידתו) אשר זקוקה לו. צריך ליצור את ההרגשה שתלויים באותו אדם כמובן במידה אשר לא תוסיף ללחץ הקיים ממילא.